בנם של שמחה ועזרא. נולד ביום ו' בסיוון ת"ש (12.6.1940) בהודו.

אהרון גדל והתחנך בעיר הולדתו, בבית ספוג ערכים.

בשנת 1954, כשהוא כבן ארבע-עשרה, עלה אהרון ארצה במסגרת תנועת "עליית הנוער" יחד עם אחיו יוסף. השניים הגיעו לאילניה שבצפון, שם גדל והתחנך. כנער ביישוב ספג אהרון את אהבת הארץ והעבודה, ערכים שליוו אותו בכל צעד ושעל. שמר על אורח חיים צמחוני מתוך אמונה ודרך חיים.

בשנת 1957 התגייס לצה"ל ושירת בחיל הים. בהמשך שירותו הצבאי, עבר לחיל האוויר. אהרון התקדם בסולם הדרגות, המשיך לשירות קבע ובגיל עשרים וארבע יצא לקורס קצינים.

לאורך שירותו מילא שורה של תפקידי פיקוד במערך הרכב, ביניהם כמפקד גף רכב בבסיס רמת דוד ובבסיס הטכני בחיפה. בתקופת שליטת ישראל בסיני שירת במשך שלוש שנים בהיאחזות בחצי האי, ומילא את תפקידו במסירות גם בתנאים מורכבים.

בפי פקודיו וחבריו ליחידה כונה אהרון "כבד לבן", כינוי שהעיד על טוב ליבו הנדיר ועל רצונו המתמיד לעזור לזולת. אהרון היה אדם שהתייחס לכל אחד בכבוד ובמאור פנים.

את רעייתו אסתר, הכיר דרך חברים משותפים. רגע מרגש במיוחד נרשם שבוע לפני חתונתם, כאשר אימו עלתה ארצה מהודו יחד עם אחיו הצעיר אורי.

בשנת 1965 נישאו אהרון ואסתר והקימו את ביתם בחיפה. שם נולדו שני בניהם: עוזי (עזרא) ואלון. אהרון היה איש משפחה למופת, בעל מסור ואב אוהב. הוא נהנה לטייל עם משפחתו, וזכה לבקר את אחיו בחו"ל, בלונדון ובמרוקו.

במהלך שירות הקבע לקה בליבו, אך המשיך לתרום מיכולותיו עד פרישתו לגמלאות בדרגת רב-סרן בגיל ארבעים ושתיים, לאחר עשרים וחמש שנות שירות.

גם לאחר פרישתו מצה"ל, לא נח לרגע. מתוך חריצותו הרבה רכש מונית והחל לעבוד כנהג, כשהוא הופך את עבודתו לשליחות של חסד: הוא טיפל בהתנדבות בשתי משפחות של קשישים, דאג להן למצרכי מזון ולתרופות וסייע להן בכל צורך.

בניו בגרו ונישאו, ואהרון זכה להכיר בחייו שישה נכדים. גאוותו הגדולה הייתה נכדיו. אהרון היה סבא פעיל ומשקיע באופן יוצא דופן. מדי יום הקפיד לאסוף אותם מהמסגרות החינוכיות, אכל איתם ארוחת צוהריים וסייע להם בלימודי האנגלית והמתמטיקה. הצלחתם הייתה בראש מעייניו, והוא העניק להם חום, ידע וערכים.

אהרון אהרון נפטר ביום ח' בסיוון תש"ע (21.5.2010). בן שבעים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ החותרים. הותיר אחריו אישה, שני בנים, אחים ואחיות.